כתבו על מסעדת לאנטריקוט מסעדת שף בתל אביב

 
לאנטריקוט מסעדת שף
 
 
 
 
סה מניפיק
רמי סימני | עיתון ת"א "שעת כושר" 6.2.04, 06/09/2015

 

 

כמו בחיים, הורים טובים בדרך כלל מגדלים ילדים טובים. אלהמברה, הצרפתית היפואית הכשרה, ילדה בשעה טובה לפני שבועות ספורים את ל'אנטרקוט, ביסטרו צרפתי. הילד, תודה לאל, נראה מוצלח. ממה שראינו, הוא גם יתפתח יפה. ל'אנטרקוט היא חלומו הרטוב של מדור זה: מסעדה מעוצבת נפלא, בקו מתוחכם, חמים ואפלולי (אל תוותרו על ביקור בשירותים ובפינת "נטילת הידיים", ולא, לא יגישו לכם לשם את האוכל גם אם תבקשו יפה, כבר בדקנו), עם אמירה קולינרית לא נפחנית, ועם זאת השואפת לאיכות גבוהה. והמחיר, אז זהו, מדובר בנס מעשה ידי אדם. חכו לסוף.
הבחירה במתחם אחד העם/ רוטשילד, בלב הסיטי, חייבה שימוש בתותחים. המעצב שנבחר למקום, גד הלפרין, הוא שאחראי על עיצובן של כמה מהמסעדות היותר מתוחכמות בעיר. הקו הניהולי והקולינרי אומץ מביסטרו דומה בפריז; הרעיון הוא שהתפריט קבוע: מנה ראשונה, עיקרית ואחרונה, פלוס כוס יין, שתוחלף אם תחפוץ לבירה. למסעדה בר משקאות גדול, מוקפד, ולכן היא גם פתוחה עד שלוש לפנות בוקר.
לפני הפתיחה היזמים שמעו עצות בנוסח "אל תפתחו כשר. חבל על ההשקעה", אך בדיוק כמונו, גם הם חושבים שרוב הציבור מעדיף לאכול אוכל כשר אם רק יהיה בנמצא, וברמה הנאותה. ואכן, כשביקרנו היה שם מלא.
כמנה ראשונה תקבלו סלט חסה עם אגוזים ברוטב ויניגרט עם לחמניות טעימות, פרי התנור המקומי ובליווי טפנד זיתים שחורים. מחוץ למסגרת התפריט הקבוע תוכלו להזמין פטה כבד אווז (35 שקל) - 3 מדליוני פטה קצת תפלים וחסרי עומק, אך בשילוב עם ריבת הבצל הטריה (נא לשקול להגיש אותה חמה) והקלי המסורתי - הם היו בסדר. בהמשך תוכלו לבחור בין מנת דג לבין שיר הנושא של המסעדה: נתח האנטרקוט. וזאת לדעת: סכנה רבה היא ליזמים ששם המסעדה הינו מנת הדגל, שהרי הכל נמדד ממנו והלאה. אבל הם לא נפלו. למעשה מהיום, נתח האנטרקוט שתאכלו שם יהפוך לנייר הלקמוס של כל אלה שיספרו לכם שאין פתרונות איכותיים לבשר הכשר. אז ככה, לא רק שהוא כשר, הוא מגיע קפוא, ומארגנטינה, דהיינו: במצב צבירה של פגר מושלם. היזמים פשוט משקיעים, והבשר עובר אצלם טיפול ויישון אמיתי.
ביקשנו וקיבלנו לשולחן את נתח האנטרקוט טרם פגש באסכלה. ואכן ניכר שמישהו כאן יודע לעבוד. צבעו של הבשר היה אדום כהה עמוק, משויש למופת, כשכל זקיק שומן במקומו. מרקמו של בשר מיושן אסור לו שיהיה קפיצי כמו של בשר טרי. כאן, אם תלחצו עליו באצבע תישאר שקערורית. התוצאה: נתח בשר רך וטוב, מנוטרל לחלוטין כמעט מלחות, עם מרקם טעמים עז מאוד. ההשקעה המוקפדת של הבעלים השתלמה: נתח האנטרקוט שקיבלנו היה ברמת עסיסיות מדהימה (לכו על המדיום), מצריך מספר לעיסות קטנות לחיתוך מלא בפה. מחיאות הכפיים מגיעות להנהלה, מפני שמעבר לטעם המשובח ולמרות המחיר הזול, הם לא מנסים לעבוד עליך בגודל המנה. מדובר בנתח בן 300 גרם. היונה ממול אישרה ואמרה שהוא גדול לכל הדעות.
היא בחרה בדניס המפולה, עשוי בויניגרט עם עגבניות יבשות. עגבניות יבשות זה בסדר, אבל שיראו אותן קצת. לכן טעמן לא הורגש. מעל נבזקו גרגירי פלפל גרוס, והופה - למכת אש בגריל. לא רע, אך היה ברור שהאנטרקוט דרס את מקבילו בלי להותיר לו סיכוי. בהנהלה הסבירו שבעתיד הקרוב, במקביל לאנטרקוט, תוחלף הבחירה מדי זמן למנה ממשפחת בעלי הכנף, הדגים וכדומה, עם איזשהו שפיץ גורמה גבוה.
באחרונות, שוב ההנהלה היא בעניין של לסתום פיות לכל הנפחנים. התמודדות מעולה עם הצורך להשתמש בתחליפי הפרווה הכשרים, והתמודדות הגובלת בעשיית קסמים, עם רף המחיר הזול שהם הציבו לעצמם עבור הארוחה כולה.
הזמנו פחזנית ממולאת בנוגט שקדים מעוטר בשוקולד. המנה יפה כמו ברבור אצילי, וטעימה ופריכה ממנו. עוד קיבלנו קרם קרמל מאוזן וטעים, שרמת המתיקות שלו לא מבצעת לך בפה הרעשה ארטילרית. ב"הדרן" שהיה עשוי ממוס שוקולד לבן עם נגיעות של שוקולד מריר בטעם תפוזי, היד של הקונדיטור בזקה הרבה מדי מקרם הפרווה, והוא השתלט על המנה.
כשביקשנו לשלם, הגם שפרשת השבוע ("בשלח") עוסקת בנס קריעת ים סוף, ראינו גם אנו נס לנגד עינינו: עבור שירות מוקפד ומקצועי, בית אוכל מושקע ומעוצב מאוד, אוכל גורמה ללא עיגול פינות הכולל ראשונה, עיקרית, כוס יין ואחרונות - תשלמו 80 שקל בלבד (ובצהריים העסקיות הן סביב ה-60). וזיכרו, חלוקת העבודה בינינו היא כזאת: אנחנו מחרפים נפשנו בנסיונות למצוא לכם מסעדות כשרות עם אוכל גורמה מעולה. וכשאנחנו מוצאים אותן, אתם ממלאים אותן. שבת שלום.

ל'אנטריקוט: צרפתית כשרה ומטריפה...
ליה לחמי | ליה לחמי, 06/09/2015

ל'אנטריקוט: צרפתית כשרה ומטריפה...
כפרנקופילית ידועה, תמיד תהיתי ביני לבין עצמי כיצד אוכל להרגיש את פריז כאן בתל אביב. את התשובה מצאתי ב"ל'אנריקוט", מסעדה צרפתית כשרה בלב מתחם הבילויים של נחלת בנימין, הפועלת לפי מתכונת צרפתית. הכלל ברור: ארוחה שלמה, שלב ליבה הוא סטייק אנטריקוט וכל זאת במחיר קבוע מראש. המנות היו מעודנות כראוי, הבשר משובח והדג רך ומתובל בקפידה

כפרנקופילית ידועה, תמיד תהיתי ביני לבין עצמי כיצד אוכל להרגיש את פריז כאן בתל אביב. מכיוון שקרואסון ואספרסו על הבוקר לא תמיד עושים את העבודה, שמחתי לגלות את "ל'אנטריקוט", מסעדה צרפתית כשרה שנפתחה בלב מתחם הבילויים של נחלת בנימין לפי מתכונת צרפתית של מסעדה תואמת, הנושאת את אותו שם בפריז האוריגינלית. הכלל ברור: ארוחה שלמה, שלב ליבה הוא סטייק אנטריקוט וכל זאת במחיר קבוע מראש.

וכך, באחד מערבי חול המועד פסח, יצאנו חברתי ואני לארוחת ערב צרפתית ושימו לב, כשרה למהדרין. יש שיאמרו שזהו פרדוקס, אך כמו לפרדוקס הצרפתי הידוע שעניינו היין האדום, גם בניגוד הזה היגיון. אנטריקוט, כידוע לכולם, הוא סטייק בקר עם תעודת כשרות מלאה, כשרות שעליה מכריז שלט מאיר עיניים בכניסה למסעדה.

כשנכנסים למקום הישר מהרחוב הסואן, מרגישים כמו בעולם אחר. החומר השולט בעיצוב המקום הוא עץ נאה בגוונים כהים וגם התאורה תורמת לאווירה, תוך שהיא זורה אור בצבעים חמים ועוטפים.

התיישבנו בשולחן לא הרחק מהבר וחיכינו. לאחר דקות ספורות נחתו על שולחננו מצות וטפנד זיתים. בגלל שלא התאפקנו, תוך שניות אזל הממרח המשובח – ומיד הונח על שולחננו עוד מממרח הזיתים המצויין. לבסוף נרגענו והזמנו יין. בניגוד למסורת של יין אדום ובשר, בחרנו דווקא ביין לבן החביב עליי – יין שרדונה של "גמלא".

בעודנו לוגמות מהיין פנינו להביט סביבנו. בקהל הסועדים היו חובשי כיפות ואנשי עסקים מהסביבה. מהשולחנות הסמוכים שמחנו לשמוע אנגלית במבטא ניו יורקי וגם צרפתית רהוטה, מה שמעיד על תיירים רבים שהגיעו לחגוג כאן את חג הפסח (והרי אם תיירים מניו יורק ופריז בחרו לסעוד את ליבם ב"ל'אנטריקוט", משמע שאנחנו במקום הנכון). וכך, בעודנו בודקות את השולחנות הסמוכים, הגיע מלצר חביב עם מבטא צרפתי בולט לקחת מאיתנו הזמנה.

החלטנו לפתוח במנות טאפס קטנות, ולשולחן הגיעו כנפי עוף ברוטב סויה מייפל וצ'ילי, מיני שיפודי פרגית בחלב קוקוס ומדליוני פטה כבד אווז עם ריבת בצל אדומה. הכנפיים היו עסיסיות וחביבות להפליא וכמותן גם המיני שיפודי פרגית שלוו ברוטב משובח.

אך גולת הכותרת של מנות הפתיחה היו מדליוני פטה הכבד: המרקם היה מדויק כמו גם הטיבול, וריבת הבצל המצורפת הוציאה מפינו קולות תענוג. מרחנו על המצה, שהתגלה כאופציה לא פחות טובה מלחם, והתענגנו על הטעמים שמילאו את הפה. לאחר שחוסלו המנות הראשונות, הגיע המלצר השרמנטי להזמנת המנות העיקריות. האופציות ברורות - סטייק אנטריקוט או פילה דג דניס.

החלטנו לתת הזדמנות גם לדג וכך הגיעו לשולחננו סטייק אנטריקוט 300 גרם עשוי בינוני בלווי רוטב יין סמיך, ופילה דג דניס בויניגרט עגבניות מיובשות ועירית. המנות היו מעודנות כראוי - הבשר משובח (רוטב היין חיזק את טעמו ונתן לו את ארומת הבשר הנכונה) והדג מתובל בקפידה, רך ונימוח. את המנות ליוו גם סלט חסה מצויין, מתובל ברוטב ויניגרט וצ'יפס צרפתי קטן ודק, שניתן בנדיבות רבה.

לאחר המנות העיקריות הרגשנו עייפות ניכרת ויחד עם היין, התחיל לזחול לתוכנו רצון עמום המלווה כול ארוחה צרפתית טובה - הרצון לישון. אך מכיוון שהשעה עדיין מוקדמת, הזמנו מיד אספרסו קצר וחזק, לצד גלידות סורבה ומוס לימון מרעננים. עברנו לבר לסיגריה שאחרי ויצאנו שבעות וטובות לב.

סטייק ירא שמיים
רמי סימני | עיתון תל אביב , ידיעות אחרונות, 06/09/2015
ל'אנטרקוט היא מסעדה טעימה ונעימה. רמי סימני משחיז סכינים

לפני שבועיים קוננו על היחס המספרי בין כמות מסעדות הגורמה הכשרות לבין הלא כשרות, שהוא כמובן לטובת הלא הכשרות. האשמה היא גם בנו, שוחרי הכשר: עלינו לדרוש סטנדרטים של איכות, עיצוב ומעוף קולינרי. נגמרו הימים שבהם היזם חשב שהוא עושה עימנו חסד בכך שדאג לתעודת כשרות, את העיצוב פתר בריהוט שהחרים מהשיירים בבית סבו, וסחב מתכונים ממגירות המטבח של אמו.
ככה גם נראתה התוצאה הסופית, וכשר הפך להיות שם נרדף - ובצדק - לאיכות ירודה. מדור זה משמש בעונג רב במה להתפתחות הגורמה הכשר.

הביקורת תמיד תהיה ברזולוציה מדוקדקת ולא מתפשרת, אך מפני שזהו ענף שעושה את צעדיו הראשונים, הרי שגם הפרגון יגיע ברזולוציה גבוהה.
אחד היזמים שזכאים לזה הוא אמיר שכטמן ממסעדת ל'אנטרקוט, שלפני כשלוש שנים היה יזם המסעדה הכשרה הראשונה - יחד עם "ברונו" - שהשקיע הון לא רק בתפריט אלא גם בעיצוב מרשים של גד הלפרין, שאחראי לעיצוב של מסעדות רבות מהשורה הראשונה. דורשי שלומו, וביניהם המעצב הישר, הזהירו אותו שחבל להשקיע הון במסעדה כשרה. "אתה תפשוט ת'רגל", הזהירו אותו. מאז הוא לא מפסיק לעבוד. אחריו באו כולם, ורוב מסעדות הגורמה הכשרות הן בצלמו ובדמותו העיצובית ומעט גם הקולינרית.
הסיבה לביקורנו: סופסוף הורחב התפריט. וגם שמענו של'אנטרקוט מספקת ארוחות גורמה למטוסי האלפיון הפרטיים שנוחתים בנתב"ג. אז לא נספר לכם מה הם אוכלים שם במטוסים. האווירה במסעדה עניינית וכך גם התפריט.
מוצעים דילים שונים, אך כולם על הבסיס של ראשונה, עיקרית ואחרונה במחיר של 115 שקל. לא רע בהתחשב שהבשר שמוגש הוא משחיטה מקומית, ולפיכך טרי.
נתחיל מהאמצע - נתח האנטרקוט 300 גרם הוא עדיין מהטובים בארץ. משויש למופת, מיושן בדייקנות. לא נימוח (סימן ליישון יתר) אלא לעיס במקצת ומאפשר לך ליהנות מארומת הבשר הטוב. למעוניינים, מוצע הפילה מאותה משפחה בתוספת עשרה שקלים.
הראשונות מציעות מנות קלאסיות שכבר פגשתם, מהן תבחרו את לבבות הארטישוק בשמן זית ופרחי הכרובית בשום שאהבנו מאוד. המוצרים כנראה מגיעים משוק הכרמל הקרוב - כמה טרי, ככה טעים.
שיפודוני פרגית היו יבשים ותפלים (25 שקל) וקבבוני אנטרקוט לא ריגשו במיוחד. לעומת זאת, טונה צרובה במרינדה (למון גראס) - היתה מצוינת. שוב, בכל הקשור לאיכות הפרודוקטים - המאמץ מרבי. גילינו שפיץ קולינרי בדמות עלים דקיקים בעובי טישיו של בטטה מטוגנת קלות עם שפריץ שום - תענוג צרוף.
באחרונות ההרכבים מעניינים וטעימים.
בל'אנטרקוט לא תמצאו מעוף קולינרי יוצא דופן. הגישה עניינית, בלי מטבח מתוחכם. אבל הם מפצים באווירה תוססת, פרודוקטים מהשורה הראשונה, ומיקום בלב הסצינה התל אביבית. עם רף ציפיות כזה - לא פלא שהם במטוסי האלפיון. כמו בעסקים: ענייני וטעים. שבת שלום.
שוקולד פרה
רמי סימני | עיתון ת"א "שעת כושר", 06/09/2015

ל'אנטרקוט הכשרה הרחיבה תפריט, אבל שמרה על הרמה ולא פחות חשוב – על המחירים האטרקטיביים

כשנה וחצי חלפו מאז נפתחה ל'אנטרקוט - בניהולו של אמיר היפה, קצין מסתערב לשעבר שעדיין עושה מילואים. אך הפרט הכי חשוב ברזומה שלו, לדבריו, הוא שהוא החתן של כריסטיאן מאלהמברה, עובדה שלא הותירה לו ברירה ובבואו לפתוח את ל'אנטרקוט שלו - הוא היה חייב להצטיין.
בביקורנו הקודם חשפנו פוטנציאל ברור. התפריט עדיין לא היה מגובש ונטול הפתעות, אך הפרודוקטים היו מוקפדים ולכל העסק היה קו יציב מאוד. הגענו שוב, כשהסיבה המרכזית הינה פסטיבל נחלת בנימין, שאמיר היה אחד מיוזמיו - ההצלחה היתה כזו גדולה, שבל'אנטרקוט החליטו להמשיך את הדילים המיוחדים באופן עצמאי מאז.

לא שקודם המחירים היו בשמיים, מפני שעם פתיחתה, ל'אנטרקוט הציעה הצעות תפריט סגורות ובמחירים שוים לכל נפש, עובדה שלא פגעה באיכות המנות. אך היה ברור לנו שצריכים לאוורר את התפריט ולהוסיף מנות רוחב מעניינות.
העיצוב חמים ואינטימי כשהיה, חוץ מהכתם של כלי המלחפלפל - שעיצובם הוא בסגנון עדות אולמי הנוצץ. בפעם שעברה סיפרנו לכם על השירותים ופינת נטילת הידיים המרהיבים ומאז שמענו על זוג שביקש שיעבירו את השולחן שלו לשם. בר מקצועי בקצה הימני של המסעדה מציע קוקטיילים ושוטים מכל הסוגים במסגרת פסטיבל ל'אנטרקוט במחיר של 20 שקל למשקה. בשאר המשקאות, כולל היין, תקבלו הנחה של 30 אחוז על המשקה של היונה. שלכם יהיה במחיר רגיל. והנה שוב דפקו את הגברים.
הכללים פשוטים. צהריים עסקית תעלה בין 43 ל-69 שקל. בערב ארוחה תעלה 72 שקל. התפריט פשוט ולא נפחני. הבסיס, איך לא, צרפתי - וכנהוג, עם נגיעות ארץ ישראליות. אלה היסודות למבנה הגסטרונומי ההולך וקונה לו זהות ואחיזה במקומותינו. ה"ניו יורק טיימס" בכתבת ענק אישר שאכן מתפתח מטבח ישראלי ושהוא יוצא דופן באיכויותיו ובטעמו.
בפתיחה תלכו על אחד מהטאפאסים. בזמן הפסטיבל כל מנה תעלה 20 שקל, התלהבנו מנתחי הטונה האדומה בטריאקי ופלפל גרוס. הטונה היתה בעלת טקסטורה נעימה וצחות טעם של בשר נא וטרי. היונה, שיש לה לעיתים סימני ילדות, הלכה על השניצלונים - ושיחקה אותה. מעטה הפירורים הוא של לחמניות טריות טבולות ברוטב מלחפלפל ו...מיונז. המיונז הוא הברקה שנותנת גימור טעים מאוד לשניצל. מה שגרם גם לי לגעגועים עזים לילדותי - ולפיכך להעברת כל השניצלים לצד שלי.
עוד מצאנו שיפודי פרגיות, שבשרן אינו מטופל, וחבל, אך עם דיפ חלב הקוקוס והבוטנים שמוגש ליד - הם משמשים ליווי לא רע לקוקטייל קיצי.
בעיקריות תתייעצו עם טל, המלצרית הנאה, שתסביר לכם בסבלנות על היצע השף המקומי. הכישורים שלה נובעים גם מהיותה סטודנטית לחינוך מיוחד וטיפול בבעלי חיים שנה א'. תודו שזה קיק גסטרונומי לחשוב על הפרה נחמה מסייעת לילדים עם קשיי למידה - ועם הזמן מסיימת כאנטרקוט.
אז בהמלצת הלוחשת לפרות היונה הלכה על האנטרקוט המקומי, שהיה מוצלח ומכבד את שם המסעדה. אני הלכתי על פילה הדניס, שהיה פשוט מושלם. נדיר במסעדת בשרים למצוא רמת דיוק כזו. לדניס יש טעם מאוד שברירי. דקת אפייה מיותרת - והוא הופך לפיתה יבשה. כאן האפייה היתה מושלמת, ובצד הדג קוביות עגבניות טריות, שהוקפצו ממש בקלות בשמן זית ובשום טרי ולפיכך שמרו על קריספיות והביאו לברכות להנהלה.
את אגף האחרונות יש לחזק. נהנינו מהסורבה המושקע תוצרת הבית, וגם קליפת התפוז עם הציפורן היתה מרשימה. ובינתיים, היכן עוד בעיר תקבלו עבור 72 שקל מסעדה נעימה ואינטימית, בר פעיל, אוכל גורמה ענייני וטעים - ולוחשת לפרות נאה. שבת שלום.

לאנטרקוט - בשר כשר ומשובח
רמי סימני | עיתון תל אביב "שעת כושר", 06/09/2015

"ל'אנטרקוט", הביסטרו הצרפתי מבית אלהמברה, מוחק לחלוטין את הטיעון הנושן שיש סתירה בין בשר משובח לבשר כשר

כמו בחיים, הורים טובים בדרך כלל מגדלים ילדים טובים. אלהמברה, הצרפתית היפואית הכשרה, ילדה את ל'אנטרקוט, ביסטרו צרפתי. הילד, תודה לאל, נראה מוצלח. ממה שראינו, הוא גם התפתח יפה. ל'אנטרקוט היא חלומו הרטוב של מדור זה: מסעדה מעוצבת נפלא, בקו מתוחכם, חמים ואפלולי (אל תוותרו על ביקור בשירותים ובפינת "נטילת הידיים", ולא, לא יגישו לכם לשם את האוכל גם אם תבקשו יפה, כבר בדקנו), עם אמירה קולינרית לא נפחנית, ועם זאת השואפת לאיכות גבוהה. והמחיר, אז זהו, מדובר בנס מעשה ידי אדם. חכו לסוף.

הבחירה במתחם אחד העם/ רוטשילד, בלב הסיטי, חייבה שימוש בתותחים. המעצב שנבחר למקום, גד הלפרין, הוא שאחראי על עיצובן של כמה מהמסעדות היותר מתוחכמות בעיר. הקו הניהולי והקולינרי אומץ מביסטרו דומה בפריז; הרעיון הוא שהתפריט קבוע: מנה ראשונה, עיקרית ואחרונה, פלוס כוס יין, שתוחלף אם תחפוץ לבירה. למסעדה בר משקאות גדול, מוקפד, ולכן היא גם פתוחה עד שלוש לפנות בוקר.

לפני הפתיחה היזמים כריסטיאן - וחתנו אמיר שמפיץ הרבה מקצועיות חייכנית ונעימה סביבו , שמעו עצות בנוסח "אל תפתחו כשר. חבל על ההשקעה", אך בדיוק כמונו, גם הם חושבים שרוב הציבור מעדיף לאכול אוכל כשר אם רק יהיה בנמצא, וברמה הנאותה.חוץ שמשמירת השבת שנופלת לידיהם כפרי בשל ומאפשרת להם לחזור לחיק משפחותיהם. ואכן, כשביקרנו היה שם מלא.

כמנה ראשונה תקבלו סלט חסה עם אגוזים ברוטב ויניגרט עם לחמניות טעימות, פרי התנור המקומי ובליווי טפנד זיתים שחורים. מחוץ למסגרת התפריט הקבוע תוכלו להזמין טפאסים שונים. ניסינו את "שיפודוני הפרגית בחלב קוקוס ,חמאת בוטנים ודבש " (18 שקל) מהטאפס המדהים הזה נשאר רק שיפוד העץ . שגם בו השתמשנו כדי לנעוץ במנת כנפי עוף ברוטב הבית שהיתה בת זוג מושלמת לבירה הקרה שליוותה אותנו. פטה כבד אווז (35 שקל) - 3 מדליוני פטה קצת חסרי עומק, אך בשילוב עם ריבת הבצל הטריה והקלי המסורתי - הם היו בסדר. לא ניסינו את המקביל לו שמוגש חם על בריוש וחבושים מתוקים. נשמע לנו מה זה טעים. –וסימנו אותו לביקורינו הבא. בהמשך תוכלו לבחור בין מנת דג ,לבין שיר הנושא של המסעדה : נתח האנטרקוט. כאן מגיע שאפו ליזמים.מפני שסכנה רבה היא ליזמים ,ששם המסעדה הינו מנת הדגל, שהרי הכל נמדד ממנו והלאה. אבל הם לא נפלו. למעשה מהיום, נתח האנטרקוט שתאכלו שם יהפוך לנייר הלקמוס של כל אלה שיספרו לכם שאין פתרונות איכותיים לבשר הכשר. אז ככה, לא רק שהוא כשר, הוא מגיע קפוא, ומארגנטינה, דהיינו: במצב צבירה של פגר מושלם. היזמים פשוט משקיעים, והבשר עובר אצלם טיפול ויישון אמיתי.

ביקשנו וקיבלנו לשולחן את נתח האנטרקוט טרם שפגש באסכלה. ואכן ניכר שמישהו כאן יודע לעבוד. צבעו של הבשר היה אדום כהה עמוק, משויש למופת, כשכל זקיק שומן במקומו. מרקמו של בשר מיושן אסור לו שיהיה קפיצי כמו של בשר טרי. כאן, אם תלחצו עליו באצבע תישאר שקערורית. התוצאה: נתח בשר רך וטוב, מנוטרל לחלוטין כמעט מלחות, עם מרקם טעמים עז מאוד. ההשקעה המוקפדת של הבעלים השתלמה: נתח האנטרקוט שקיבלנו היה ברמת עסיסיות מדהימה .(לכו על המדיום - ולו מפני שההנהלה מצהירה בתפריט שאין לה אחריות ללקוחות שיזמינו את הנתח בדרגת וואל דאן ), הנתח הצריך רק מספר לעיסות קטנות עד לחיתוך מלא בפה. מחיאות הכפיים מגיעות להנהלה, מפני שמעבר לטעם המשובח ולמרות המחיר הזול, הם לא מנסים לעבוד עליך בגודל המנה. מדובר בנתח בן 300 גרם. היונה ממול אישרה ואמרה שהוא גדול לכל הדעות.

היונה בחרה במנה ממחלקת יורדי הים, מפני שבן דודה דודו, ברוקר שעובד בקרבת מקום סיפר לה שהוא יורד לפה כל יום בשביל מנת הדניס. וכך הגיע לשולחננו דניס מפולט, עשוי בויניגרט עם עגבניות יבשות. עגבניות יבשות זה בסדר, אבל שיראו אותן קצת. לכן טעמן לא הורגש. מעל נבזקו גרגירי פלפל גרוס, והופה - למכת אש בגריל. הדג היה טעים, אך היה ברור שהאנטרקוט שלי דרס אותו בלי להותיר לו סיכוי.

באחרונות, שוב ההנהלה היא בעניין של לסתום פיות לכל הנפחנים. התמודדות מעולה עם הצורך להשתמש בתחליפי הפרווה הכשרים, והתמודדות הגובלת בעשיית קסמים, עם רף המחיר הזול שהם הציבו לעצמם עבור הארוחה כולה.

הזמנו פחזנית ממולאת בנוגט שקדים מעוטר בשוקולד. המנה יפה כמו ברבור אצילי, וטעימה ופריכה ממנו. עוד קיבלנו קרם קרמל מאוזן וטעים, שרמת המתיקות שלו לא מבצעת לך בפה הרעשה ארטילרית. ב"הדרן" שהיה עשוי ממוס שוקולד לבן עם נגיעות של שוקולד מריר בטעם תפוזי, היד של הקונדיטור בזקה הרבה מדי מקרם הפרווה, והוא השתלט על המנה.

כשביקשנו לשלם, ראינו עוד נס לנגד עינינו: עבור שירות מוקפד ומקצועי, בית אוכל מושקע ומעוצב מאוד, אוכל גורמה ללא עיגול פינות הכולל ראשונה, עיקרית, כוס יין ואחרונות - תשלמו 80 שקל בלבד (ובצהריים העסקיות הן סביב ה-60). וזיכרו, חלוקת העבודה בינינו היא כזאת: אנחנו מחרפים נפשנו בנסיונות למצוא לכם מסעדות כשרות עם אוכל גורמה מעולה. וכשאנחנו מוצאים אותן, אתם ממלאים אותן. בנוסף ,ל'אנטריקוט מומלצת עקב סיגנונה הייחודי למשפחות שרוצות להשקיע בילדים וללמדם אוכל גורמה מהו. תקופת חג הסוכות שגם בו המסעדה תהיה פתוחה היא הזדמנות מתאימה. שבוע טוב.

המסעדה, המתומחרת באופן סביר ביותר, היא תוספת מבורכ
בלי הרושתי | הארץ, 06/09/2015

בגלגולה הראשון שכנה מסעדת "ל'אנטרקוט" ברחוב בן יהודה בתל אביב.
מאז שנפתחה בשנת 1974 הציעה המסעדה תפריט במחיר אחיד שכלל סלט, סטייק אנטרקוט וקרם קרמל. העיצוב היה כפרי והאווירה לא פורמלית. את המקום ניהלו בניו של הבעלים, כריסטיאן זארדז, הידוע יותר כבעלים והשף של מסעדת "אלהמברה" ביפו. המסעדה הפכה עם השנים למקום מפגש של חובבי האוכל הצרפתי הפשוט. אולם כאשר נסגרה באמצע שנות ה-90, כבר היו מסעדות רבות שהציעו ארוחות עסקיות דומות, והיעדרותה לא הורגשה.

המסעדה החדשה, הנושאת אותו שם ובאותה בעלות, נדדה דרומה, לרחוב אחד העם, נעשתה כשרה ושינתה עיצוב. במקום קורות העץ וגרם המדרגות הרעוע, יש עכשיו חלל מודרני צבוע בגוני אפור המוארים בתאורה אחורית כתומה המוסתרת מאחורי הבר. גם השולחנות הנושנים והמפות המשובצות נעלמו, ותחתם הופיעו שולחנות עם משטחים כהים בוהקים. מה שנותר הוא התפריט, המציע שוב אותה ארוחה במחיר קבוע ובמרכזה סטייק האנטרקוט.

פתחתי בלחמניות תוצרת בית שלוו בטאפנד עשוי היטב - אותו ממרח
פרובנסלי מזיתים שחורים, אנשובי, צלפים ומיץ לימון. המשכתי בסלט
ירוק עם אגוזי מלך. לבקשתי הוגשה לי תוספת מרוטב הווינגרט, שכן
הסלט היה יבש מעט.

לאחר הסלט הוגש לשולחן סטייק האנטרקוט, שלמרות מגבלות הכשרות היה טוב, עשוי מדיום-רייר כפי שביקשתי ועם כמות שומן ראויה שהוסיפה
לו טעם. בשל מגבלות הכשרות נעלם רוטב הפלפל השחור הוותיק המועשר בשמנת מתוקה, אבל הרוטב שקיבלתי, של חרדל ועשבי תיבול, היה בהחלט מספק. מה שבכל זאת חסר לי היה הרושטי בסגנון שווייצי - מנה של תפוחי אדמה מגוררים ומטוגנים בחמאה, שהיתה אחד המאפיינים של המסעדה בגלגולה הקודם. למרבה המזל, הצ'יפס שקיבלתי היו תחליף טוב, דקים, פריכים ומלוחים די הצורך.

החלטתי לדלג על הגלידה הכשרה ובחרתי בקרם קרמל, אבל גם הוא סבל משילוב של תחליף חלב וטעמו היה דל. בתוספת כוס יין הבית, מרלו של סגל, ארוחת הצהריים מסתכמת ב-61 שקלים. בערב אותה ארוחה מוצעת במחיר 80 שקלים. ספלון אספרסו יוסיף לחשבון 7 שקלים. המסעדה, המתומחרת באופן סביר ביותר, היא תוספת מבורכת לנוף הביסטרו העירוני, במיוחד בשביל אלה השומרים כשרות.